פורטל החינוך עיריית רמת גן
פורטל החינוך עיריית רמת גן
גודל טקסט

היסטוריה

המושג חינוך סביבתי, הופיע כנראה לראשונה בארה"ב  בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת.

בניגוד לתנועות וזרמים קודמים, שהדגישו את החינוך לטבע, ואהבת הטבע (או את החשיבות של החינוך בשדה בסיור), בטיול, בשהייה בטבע, החינוך סביבתי יצר את הקשר ההכרחי בין הידרדרות מצב הסביבה במאה העשרים לבין חינוך לאחריות לסביבה.

בשנות ה-70 בפורומים בינלאומיים ובחסות האו"ם 2, נוסחו לראשונה הגדרות לחינוך סביבתי, שברובן הופיעו המרכיבים הבאים:

  • רכישת ידע על הסביבה: מושגים, עקרונות, תופעות, תהליכים
  • פיתוח מודעות לפגיעה בסביבה
  • רכישת מיומנויות למידה ופעולה: חקר, פתרון בעיות, קבלת החלטות, פעולה ציבורית
  • פיתוח עמדות חיוביות כלפי שמירת הסביבה
  • נכונות לפעול למען שיפור מצב הסביבה
  • התנהגות פרו-סביבתית ופעולה ממשית לשיפור מצב הסביבה

מאפיינים אלה של החינוך הסביבתי ממשיכים להיות מרכזיים גם כיום, אם כי בתוכניות רבות לחינוך סביבתי, הדאגה לסביבה הביו-פיסית עומדת במרכז,והסביבה האנושית והעירונית זוכות להתייחסות פחותה.

המונח פיתוח בר קיימא, הופיע לראשונה ב-1980 במסמך של האו"ם שעסק בשימור 3 וזכה לפירסום רחב בעקבות המושג הזה, הופיע לאחר מכן המושג "חינוך לקיימות" שהפך למרכזי בשיח של החינוך הסביבתי.

כיום נהוג להתייחס לחינוך הסביבתי כאל תפיסה חינוכית-ערכית. תפיסה הקוראת לאנשים לחיות כאזרחי העולם, לפתח תחושה של אחריות כלפי כדור הארץ באמצעות כבוד ואכפתיות כלפי פרטים וקהילות חברתיות-תרבותיות, הגינות אקולוגית, צדק חברתי וסביבתי ודמוקרטיה.

 

nagish
עבור לתוכן העמוד